גזר דין בתיק ת"פ 3640-07

         הרקע

1.      הנאשמות הורשעו בעבירת הסגת גבול לפי סעיף 447(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין") והנאשמת 2 גם בעבירת ניסיון לפציעה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 334 בנסיבות סעיף 335(א)(1) + 25 לחוק העונשין, לאחר שכפרו בעובדות כתב האישום וניהלו הוכחות.

אישום 1

ביום 11.02.07 בשעה 16:00 בתל רומיידה, נכנסה נאשמת 1 לחלקת אדמתו של ראאד ערב ג'ברין (להלן: "המתלונן"), כדי להפחידו או להקניטו. נאשמת 2 עמדה עם קטינים אחרים ויידתה אבנים לעבר החלקה בה היו המתלונן ואחרים ובכך ניסתה לחבול בהם כשהיא נושאת נשק קר. נאשמת 1 הגיעה לחלקה בה עבדו המתלונן ואחרים, שאלה את המתלונן למעשיו במקום, אמרה לו שזו לא אדמתו ושילך לביתו, וכשהמתלונן סירב לעזוב את המקום, עזבה הנאשמת 1 את המקום וחזרה עם מצלמת וידאו, באמצעות תיעדה את האירוע. בהמשך, עמדה הנאשמת 2 מעל חלקת המתלונן יחד עם קטינים נוספים ויידתה אבנים וקופסאות לעבר המתלונן.

               אישום 2 

      ביום 12.07.06 בשעה 12:15 נכנסה נאשמת2 לחלקה הסמוכה לבית המתלונן כדי להפחידו, להקניטו או לעבור עבירה, שהתה בחלקה, ניכשה עשבים, זרעה ועיבדה את האדמה השייכת למתלונן. על כך היא מואשמת בעבירת הסגת גבול לפי סעיף 447(א)(1) לחוק העונשין.

2.     לנאשמת 1 עבר פלילי המונה 9 הרשעות קודמות בעבירות רבות שביצעה בין השנים 99-06, הכוללות:   2 עבירות תקיפת שוטר, 2 עבירות של הפרעה לשוטר, עבירת השתתפות בהתפרעות, 2 עבירות העלבת עובד ציבור, עבירת הפרעה לעובד ציבור, 3 עבירות של היזק לרכוש במזיד, 2 עבירות של התנהגות פרועה במקום ציבורי, עבירה של אי סיפוק צרכי מחיה, עבירה של תגרה במקום ציבורי, ועבירת תקיפה. בתחילה הסתפק ביהמ"ש בהטלת עונש של"ץ עליה, בהמשך הוטלו עליה עונשי מאסר על תנאי, ובהמשך הם הופעלו בדרך של מאסר בעבודות שירות בתוספת עונשי מאסר על תנאי ופיצוי למתלוננים, והוטל קנס. בהרשעתה האחרונה בת.פ. 6015/07 בבימ"ש השלום בירושלים היא הורשעה במסגרת צירוף תיקים גם בעבירת הסגת גבול שביצעה בין התאריכים 24-27.5.10, דהיינו לאחר ביצוע העבירה מיום 11.02.07 בענייננו, ושם בצירוף עבירות נוספות, הוטלו עליה עונש מאסר על תנאי וקנס.

3.      לנאשמת 2 קביעת אשמה מיום 17.2.13 ללא הרשעה בת.פ.6015/07 בעבירות מיום 6.4.05 של היזק לרכוש והפרעה לשוטר, בגינן הוטלו עליה 120 שעות של"צ.

         טיעוני המאשימה לעונש

4.      לטענת המאשימה מתחם הענישה ההולם בעבירות הסגת גבול הוא בין עונש מאסר על תנאי וקנס למאסר ולו בעבודות שירות. הנאשמת 1 באישום 1 ביצעה עבירת הסגת גבול, בכניסתה לחלקת אדמתו של המתלונן, בעת שהמתלונן והילדים שהיו עמו עבדו בה, דרשה ממנו לעזוב את אדמתו ולאחר שלא נענה לדרישתה, חזרה למקום וצילמה אותו במצלמת וידיאו כדי להפחידו או להקניטו, על מנת שיעזוב את המקום. לעניין הערך המוגן, טוענת המאשימה כי בהתחשב בכך שעבירת הסגת הגבול בוצעה על רקע אידאולוגי, במטרה למנוע מהמחזיק בקרקע להשתמש בה ולעבדה, הרי שמדובר בפגיעה בזכויות יסוד חופש הקניין והעיסוק, מה עוד שמדובר באיזור "נפיץ", בו מתגוררים יהודים וערבים בסמיכות בעיר חברון, במערכת יחסים סבוכה, בה כל אירוע קטן או גדול עלול להתקלח בקלות. לפיכך עותרת המאשימה כי ביהמ"ש יטיל על הנאשמת 1 עונש של מאסר על תנאי, קנס גבוה ופיצוי למתלונן.

5.      באשר לנאשמת 2 טוענת התביעה כי מדובר בעבירות ברף גבוה יותר, שכן באישום 1 היא הורשעה בעבירת ניסיון לפציעה בנסיבות מחמירות, כשיידתה יחד עם קטינים אחרים אבנים וחפצים נוספים המהווים נשק קר, לעבר חלקת המתלונן והקטינים שעבדו עמו בחלקה, ובכך ניסתה לפגוע בהם, ובאישום 2 המייחס לה עבירת הסגת הגבול, לא רק שהיא נכנסה לאדמת המתלונן, אלא הגדילה לעשות כשגם עיבדה את השטח שבחזקתו ובכך השתלטה עליו. מדובר בעבירה על רקע אידיאולוגי, ובאישום 1 בסיכון הנשקף ממעשיה לחיי אדם, בריאותו ושלמות גופם של המתלונן והילדים שהיו עמו, כמעשים כוחניים מצדה במטרה להסיג את המתלונן מהקרקע בכח הזרוע, ובהשתלטות לא חוקית עליה.

אשר על כן עותרת המאשימה כי ביהמ"ש יגזור על הנאשמת 2 מאסר בעבודות שירות, פיצוי למתלונן ומאסר על תנאי.

טיעוני הסניגור לעונש

6.      חלוף הזמן בהליך שהתנהל מהאירוע שאירע לפני 6 שנים, הינו מחדל הרובץ כולו לפתחו של ביהמ"ש, שהתנהל בעצלתיים וגרם עינוי דין לנאשמות בצורה לא מכובדת. כמו"כ מותב  אחר זיכה את הנאשמת 1 בתיק אחר בקבעו שאותם עדים שיקרו, אך מותב זה לא איפשר להביא על כך ראיות בטרם מתן הכרעת הדין.

מאז האירוע אין טענות כנגד הנאשמת 1 לגבי אותו שטח, וכל שנטען לגביה הוא כי ירדה לצלם את המתלונן, ולא נטען כלל בכתב האישום כי היתה לה כוונה להפחיד, אלא ביהמ"ש הוסיף זאת בהכרעת דינו החד צדדית, כשכל שאמרה הנאשמת 1 הוא שצילום המתלונן כעובר על החוק הפחידו, בעוד שאין זו כלל הפחדה, למרות קביעת ביהמ"ש. מדובר בעבירה ברף הנמוך ביותר, לפיכך במכלול הנסיבות דלעיל, אין הצדקה להרשעתה ויש לבטלה.

בנוסף הצעת התביעה לצרף תיק זה במסגרת צירוף תיקי הנאשמת 1 בהליך אחר, לאחר שהנאשמת סירבה לכך, מייתרת את הליך העונש לגביה בהליך זה. לפיכך במכלול הנסיבות עותר הסניגור לביטול ההרשעה של הנאשמת 1, ולהסתפק בהטלת התחייבות.

7.         לנאשמת 2 רישום אחד ללא הרשעה, ישן יחסית, ומאז האירוע אין לה הרשעה נוספת. לא נגרם כל נזק ממעשיה, ובאישום 2, טענת זוטי הדברים לא נזנחה, שכן אין אח ורע לעבירת הסגת גבול כשאדם שנכנס לחלקה סבור בתמים שהוא המחזיק בה כדין, וזורע בה. הגשת כתב האישום דנן הינה התנכלות ליהודים בחברון על רקע היותם מתנחלים יהודים, כשעל ביהמ"ש להתחשב באלה המקיימות את הציווי האלוקי: " לך אתן את הארץ הזו" ובכל מקום בו יש זכות ליהודי, הן מתיישבות, כשמבחינה סובייקטיבית הן האמינו ומאמינות בזכותן זו כי מדובר בשטח של היישוב היהודי. מדובר באירוע ישן, ובמקום בו יש לנקוט בצעד מתון כדי לא להחריף סכסוכים בשטח חלקה זו.

הנאשמת 2 הינה מורה ואם ל-7 ילדים, לפיכך עותר הסניגור להימנע מהרשעתה ומהפרעה למהלך חייה.

דיון